no info
🕗 opening times
Sunday | ⚠ | |||||
Monday | ⚠ | |||||
Tuesday | ⚠ | |||||
Wednesday | ⚠ | |||||
Thursday | ⚠ | |||||
Friday | ⚠ | |||||
Saturday | ⚠ |
Sunday | ⚠ | |||||
Monday | ⚠ | |||||
Tuesday | ⚠ | |||||
Wednesday | ⚠ | |||||
Thursday | ⚠ | |||||
Friday | ⚠ | |||||
Saturday | ⚠ |
Nisim Samama ツ
::הלל הזקן נחשב במסורת לצאצא של בית דוד מצד האם ומשבט בנימין מצד האב. הוא נולד בבבל למשפחה נכבדה, ועלה לארץ ישראל בגיל 40. כשהגיע ארצה היה עני מאוד, עבד כחוטב עצים והשתכר טרפעיק (מטבע בעל ערך מועט) אחד ביום. מחצית היה נותן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובמחצית השנייה השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ואף על פי שהיה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" (יומא לה). המקורות התלמודיים אינם נותנים כל מידע על התקופה בה חי, למעט ציון כרונולוגי אחד: "הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה" (שבת טו), ומשמעות הדבר היא כי נשיאותו של הלל החלה סביב 30 לפנה"נ, כ-100 שנה לפני החורבן. אם נקבל את הקביעה כי נמשכה 40 שנה, הרי שסיום נשיאותו ומותו היו סביב 10 לספירה. הלל היה מייסדה של שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים. כנשיא הסנהדרין היה הלל מנהיג תקנות בעם. הידועה שבהן היא תקנת הפרוזבול, שנועדה לעקוף את שמיטת הכספים הנהוגה בשנת השמיטה. במשנה מסופר שהלל תיקן תקנה זו כיוון ששמיטת החובות הביאה את בעלי ההון להפסיק להלוות כספים, מחשש שכספם לא יוחזר כלל (משנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ג'). כיום אין בידינו מהלכותיו של הלל אלא כמה פסיקות קצרות, בכמה עניינים שונים בהלכה. עם זאת, חותמו של הדור שלאחריו נטבע בהלכות רבות במשנה. תלמידיו כונו בית הלל, והם מצוטטים פעמים רבות כמי שחלקו בהלכה על בית שמאי. לאורך הדורות, מרבית חכמי ההלכה הלכו בשיטת בית הלל כיוון שהיו נוחים לבריות ונתנו לחכמי בית שמאי להביע את דעתם ראשונים, והתקבלה הקביעה הגורפת ש"הלכה כבית הלל". מקובל לייחס לבית הלל את הגוון המקל והרך של ההלכה, ולבית שמאי את הפן הקפדני והמחמיר, וכך עולה גם מעיון בהלכות שבהם חלקו הבתים. גם המסורות על דמויותיהם של הלל ושמאי מתאימות לאבחנה זו, והסיפורים האישיים עליהם ממחישים את אופיים. עם זאת, מסכת עדויות מונה כ-30 הלכות, שבהן בית הלל החמיר ובית שמאי הקל דווקא. מערת קבורה המיוחסת להלל ותלמידיו נמצאת במירון בסמוך למתחם קבר הרשב"י. עם זאת, עיקר פועלו של הלל היה בירושלים וביהודה, ואין כל אזכור לפועלו באזור הגליל או למקום קבורתו במקורות קדומים. אזכורים למערת קבורה זו נמצאים החל מהמאה ה־11, ועד שלהי ימי הביניים היה אתר זה המרכזי מבין אתרי מירון, ומתוארת עלייה לתפילה שנתית באתר זה בפסח שני. מאוחר יותר עבר המוקד לקבר הרשב"י ולל"ג בעומר, וכיום זהו אתר משני מבין אתרי מירון. מידותיו והנהגותיו בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורים רבים אודות אישיותו ואופיו של הלל, ורובם, מובאים תוך השוואה לבן-זוגו שמאי. כאמור, הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר, וחמור סבר. באחד המקומות, מורה התלמוד באופן מפורש ללכת בדרכו של הלל ולא בדרכו של שמאי: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב'). דוגמה מובהקת נוספת היא מסורת הסיפורים על הגויים שבאו לפני הלל ושמאי להתגייר, כל אחד מסיבותיו. כל אחד מהם קיבל משמאי תשובות דוחות ומרחיקות, ואילו הלל היה זה שקיבל אותם אל היהדות, ולימד אותם לפי דרכם. לאחר זמן מה, נפגשו שלושת הגרים הללו ואמרו זה לזה: "קפדנותו של שמאי ביקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'). אחד הגרים הללו ביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'). המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח).
שביבי אור שובו בנים
::הִלֵּל הַזָּקֵן רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כֹּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, זַכֵּנִי כָּאן בְּ[תוֹךְ] מְעָרַת הִלֵּל, לִשְׁפֹּךְ לִבִּי כַּמַּיִם לְפָנֶיךָ, עַל שֶׁהִתְרַחַקְתִּי מִמְּךָ בְּתַכְלִית הָרִחוּק בִּגְלַל גַּאֲוָתִי הַנּוֹרָאָה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ נֶאֱמַר "תּוֹעֲבַת יְהֹוָה כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה), וְהִתְרַחַקְתִּי מֵהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הִלֵּל בְּתַכְלִית הָרִחוּק כִּרְחוֹק שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְעַל זֹאת יִדְוֶה כָּל לֵב וְיִדְווּ כָּל הַדְּווּיִם, וְכָעֵת בָּאתִי לִמְעָרַת הִלֵּל לִשְׁפֹּךְ לִבִּי כַּמַּיִם לְפָנֶיךָ, כִּי נָמֵס כָּל לֵב וְנָבְקָה רוּחִי בְּקִרְבִּי, מָתַי אֶזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגוֹתָיו הַתְּרוּמִיּוֹת שֶׁל הִלֵּל, שֶׁבְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ בָּאוּ לִלְעֹג עָלָיו וְלִצְחֹק מִמֶּנּוּ וּלְהַטְרִיד אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הָרַחֲצָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הִתְעַטֵּף וְיָצָא, [וְעָנָה] לַשְּׁאֵלָה מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶן שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלּוֹת, וְאַחַר כָּךְ קָרָא עוֹד פַּעַם הִלֵּל הִלֵּל בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, וְיָצָא אֵלָיו מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, וְאָמַר שְׁאַל בְּנִי שְׁאַל, וְשָׁאַל מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוּדִיִּין תְּרוּטוֹת, וְעוֹד פַּעַם נִכְנַס הִלֵּל לַחֲדַר הָרַחֲצָה, וְעוֹד פַּעַם שָׁמַע קְרִיאוֹת בְּדֶרֶךְ בּוּז וְלִגְלוּג מִי כָּאן הִלֵל מִי כָּאן הִלֵּל, וְהִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרַאת הַשְּׁאֵלָה מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרְקִיִּים רְחָבוֹת, וְעַל כָּל שְׁאֵלָה וּשְׁאֵלָה אָמַר שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ, עַד שֶׁאָמַר לוֹ אוֹתוֹ מְלַגְלֵג לְבַסּוֹף, שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעֹס, נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו, אָמַר לוֹ כָּל שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ לִשְׁאֹל שְׁאַל, אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא הִלֵּל, דַּע לְךָ שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, אָמַר לוֹ הִלֵּל הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ וְיוֹתֵר אַל תְּנַסֶּה לְהַכְעִיס אוֹתִי, כִּי אֲנִי לֹא אֶכְעַס וְלֹא אַקְפִּיד לְעוֹלָם (שבת לא.); כֵּן תְּזַכֶּה גַּם אוֹתִי מֵרֶגַע זֶה שֶׁבָּאתִי לִמְעָרַת הִלֵּל, יוֹתֵר לֹא לִכְעֹס וְלֹא לְהַקְפִּיד לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲשׂוּ לִי אֶת כָּל הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, וְיַעֲלִיבוּ אוֹתִי בְּכָל הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְיִקְחוּ לִי אֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, לְעוֹלָם לֹא אַקְפִּיד, וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַנֶאֱמַר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת (הל' תפילין ה, יז), "כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ עַל עַצְמוֹ שֶׁזָּכָה לִבְחִינָה זֹאת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲרִיכַת אַפַּיִם כָּזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד כַּעַס וּקְפֵידָא אֲפִלּוּ עַל הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ כָּל הַיִּסּוּרִין", כֵּן גַּם אֲנִי אֶזְכֶּה בִּזְכוּת הִלֵּל וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, יוֹתֵר לְעוֹלָם לֹא לִכְעֹס, וְלֹא לְהַקְפִּיד עַל שׁוּם אָדָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲשֶׂה לִי אֶת כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִין, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בְּ"לֹא תִקֹּם" וְ"לֹא תִטֹּר", רַק אֶעֱשֶׂה לוֹ אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שבת פח:) תָּנוּ רַבָּנָן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָם מְשִׁיבִים עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִין.
שמחה אלוף
::אחלה מקופ
Dawon Israel Guide
::2천년 전 유대인의 큰 정신적 지주인 힐렐 / 샤마이 학파 중 랍비 힐렐의 무덤. 가이드 문의 : 카톡 jewishkorean
ליעד פ.
::זכותו יגן עלינו, אמן.