Ingen oplysninger
🕗 åbningstider
| Søndag | ⚠ | |||||
| Mandag | ⚠ | |||||
| Tirsdag | ⚠ | |||||
| Onsdag | ⚠ | |||||
| Torsdag | ⚠ | |||||
| Fredag | ⚠ | |||||
| Lørdag | ⚠ | |||||
טבריה, ישראל
kontakter telefon: +972
Større kort og retningerLatitude: 32.7897735, Longitude: 35.5376644
Nisim Samama ツ
::רמב"ם נולד בקורדובה, שבאל-אנדלוס, כיום ספרד לאביו, רבי מימון הדיין. על תאריך הולדתו קיימות עדויות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות". כוונתו שסיים בשנת א'תע"ט למניין השטרות, המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח ליצירה (1168). אם נולד שלושים שנה לפני סיום כתיבת הספר, הרי שנולד בשנת ד'תתצ"ח (1138). לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסן ד'תתצ"ה (1135). אמנם, האותיות ה' וח' באלפבית קרובות מאוד בצורתן, וייתכן שמדובר בפליטת קולמוס או בטעות העתקה באיגרת. משום כך, נהוג כיום על פי רוב לשלב את התאריכים תחת הקביעה שהרמב"ם נולד בערב פסח, י"ד בניסן ד'תתצ"ח 1138 בעיר קורדובה שבספרד, שבה שימש אביו, רבי מימון הדיין, כדיין הקהילה. את חינוכו והשכלתו רכש הרמב"ם מאביו רבי מימון הדיין, שהשפיע רבות על הגותו, ומכתבי מורו המובהק של רבי מימון - רבי יוסף אבן מיגאש, אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". הרמב"ם ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - רבי יצחק אלפסי, הרי"ף. למרות הערצתו לרבותיו לא נמנע לימים מלחלוק עליהם בהלכה אף בחריפות. הצמאון של הרמב"ם לחכמה יצר חברות בינו לבין בנו של אבן אפלח האישביליי, חכם מוסלמי, והם למדו יחד מתמטיקה, רפואה ופילוסופיה. יחד עם לימודים אלה שקד הרמב"ם על לימוד התורה, הגה יומם ולילה בכתבי הקודש, בתלמוד ובגאונים, ותוך זמן קצר יצא לו שם של עילוי. בשנת 1148, כשהיה הרמב"ם בן עשר (או שלוש עשרה), נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של אל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור. לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פס שבמרוקו, אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב התפשטות שלטונם של האל-מֻוַוחִידוּן. מקורות מוסלמיים, שמהימנותם שנויה במחלוקת בין החוקרים, אף מספרים כי הרמב"ם אולץ להתאסלם למראית עין באותה התקופה. ההיסטוריון הערבי אבן אלקפטי (1172-1248), שהיה חברו הקרוב של יוסף אבן שמעון, תלמידו המובהק של הרמב"ם, מתאר כי במהלך אותן גזרות חי הרמב"ם כאנוס וקיים מצוות אסלאם מסוימות, כקריאת הקוראן והתפילה, עד שהתאפשר לו לצאת למצרים ולחזור ליהדותו בגלוי. גם אבן אבי אֻצַיבִּיעה מספר ש"הראיס מוּסַי התאסלם במגרב, שינן קוראן ועסק בפִקְה". מאיגרת שכתב הרמב"ם באותו הזמן ליהודים הנרדפים, איגרת השמד, עולה כי הוא התיר לומר את השהאדה, הצהרת האמונה האיסלמית, שהייתה הדרישה מצד האל-מֻוַוחִידוּן, במקרים של פיקוח נפש. אמנם, גם משמעות דברי הרמב"ם באגרת השמד עצמה נתונה במחלוקת בין החוקרים. בשנת 1165 הפליגו הרמב"ם ומשפחתו מסבתה (מאוחר יותר מרוקו הספרדית, כיום ספרד), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של הרמב"ם כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה. את ביקורו בארץ מתאר הרמב"ם כך: בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם... בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה... וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה... ושני ימים אלו... נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה... וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.
mijael gulman
::המקום שופץ ועשו אותו מאד יפה.
זרח אהרון
::לאחר שיפוץ גדול המקום נפתח כיאה למקום מיוחד וקדוש , ממש יפה ומסודר
M A K
::ממשה עד משה לא קם במשה
שביבי אור שובו בנים
::הָרַמְבַּ"ם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כֹּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, בְּעָמְדִי כָּאן לְיַד הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ, רוֹחֲפוֹת עַצְמוֹתַי מִפַּחַד בְּיִרְאָה נוֹרָאָה וְאֵימָה לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַתּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְאֶזְכֶּה [/זַכֵּנִי] בִּזְכוּת הָרַמְבַּ"ם לִהְיוֹת טָהוֹר וְקָדוֹשׁ לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, וְאֶזְכֶּה מֵעַתָּה בִּזְכוּת הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ לֹא לִרְאוֹת יוֹתֵר שׁוּם אִשָּׁה זָרָה בָּעוֹלָם כְּלַל חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא שׁוּם יַלְדָּה זָרָה בָּעוֹלָם כְּלַל חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא לִכְעֹס לְעוֹלָם וְלֹא לְהַקְפִּיד וְלֹא לְהַלְשִׁין עַל אַף אֶחָד, וְלֹא לְהֵעָלֵב מֵאַף אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲלִיבוּ אוֹתִי רִבְבוֹת פְּעָמִים לְעוֹלָם לֹא אֵעָלֵב מִשּׁוּם אֶחָד, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד אֶת כָּל סִפְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ, בִּפְרָט אֶת הַיָּד הַחֲזָקָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְפָרִים, עִם הַלֶּחֶם מִשְׁנֶה וְהַמַּגִּיד מִשְׁנֶה רַבֵּנוּ מָנוֹחַ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִיּוֹת וּמִגְדַּל עֹז הַגְרָ"א רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר רַמְבַּ"ן רַשְׁבָּ"א רִיטְבָ"א הַגָּהוֹת הָרַמַ"ךְ תְּשׁוּבוֹת הָרַמְבַּ"ם תְּשׁוּבוֹת אַבְרָהָם בֶּן הָרַמְבַּ"ם אוֹר שָׂמֵחַ וְכָל הַסְּפָרִים וְהַמְּפָרְשִׁים שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל הָרַמְבַּ"ם מִימוֹת עוֹלָם, וּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת שֶׁל הָרַמְבַּ"ם, וְאֵדַע הַכֹּל יָשָׁר וְהָפוּךְ בִּבְקִיאוּת וּבְעִיּוּן, וְלֹא אֵצֵא חַס וְשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם בְּלִי שֶׁאֵדַע אֶת הָרַמְבַּ"ם עַל בּוּרְיוֹ כָּל מִלָּה וְכָל אוֹת עִם כָּל שִׁנּוּיֵי הַנֻּסְחָאוֹת, וְאַתְמִיד בְּלִמּוּד הָרַמְבַּ"ם יוֹמָם וָלָיְלָה לְלֹא הֶרֶף וּלְלֹא לֵאוּת, עִם חַבְרוּתוֹת וּלְבַד, וְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהַפְסִיק אוֹתִי מִלִּלְמֹד אֶת הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, עַד שֶׁאֵדַע אֶת כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁלּוֹ עַל בּוּרְיָן.